אחרי התמונה השאלון המלא כולל התשובות שנפלו בעריכה

זיכרון ילדות תרבותי (הצגה / סרט / ספר ראשון וכו').
הילדות שלי נוכחת מאוד בחיי. כשאני יוצרת לילדים אני מתחברת בקלות לזכרונות ולתחושות מאז. במובנים רבים אני המשך ישיר של הילדה שהייתי וכל מה שאני יוצרת הוא תמהיל של התרבות שצרכתי. לא מזמן צפיתי ביוטיוב בפתיח של "רכבת ההפתעות". אני ממליצה לכל בני גילי את החוויה המטלטלת הזאת ("אין להם כרטיסים רק ריקוד ומנגינה!"). המראות והצלילים צרובים כל כך עמוק בתודעה שלי שלראות את זה עכשיו זה כמו לדבר עם תת ההכרה שלי דרך קופסת קוטג' מחוברת בחוט.
ספר שקראת פעמיים.
ממש עכשיו גמרתי לקרוא לילדים שלי את "ניסים ונפלאות". גם בילדות קראתי אותו יותר מפעם אחת. על אף השפה המיושנת (והנהדרת), הילדים שלי התאהבו בדודה של שום איש ובניסים ילד ההפקר והקוף נפלאות. גולדברג עושה שם משהו מקורי ומפתיע: היא מספרת סיפור הרפתקאות דרך עיניה של זקנה ערירית שבקושי יוצאת מהבית. הדרמה מתרחשת במקום אחר ואנחנו שומעים עליה רק בדיעבד. היא גם לא מהססת לחשוף את חסרונותיה ולספר שהיא נעלבת כשהילדים לא משתפים אותה. בכך היא מזכירה שגם מבוגרים הם אנושיים ושוכנים בהם רגשות ילדיים.
דמות שמעניקה לך השראה.
הסופר אורי אורלב שלאחרונה ערכתי את ההוצאה המחודשת של ספרו "חיית החושך". אורלב ז"ל היה סופר ילדים בחסד. הוא הכיר את הנפש הילדית וכותב באופן אותנטי מאוד מתוכה. כסופרת ועורכת אני יודעת כמה זה קשה ונדיר לא לזייף את הקול הזה.
מקום המפלט שלך בימים הקשים האלו.
נאדה. נאדה היא הדמות שאני מגלמת ב"הסכתוס", הסכת הילדים של "הארץ". היא ממש מפלט עבורי (ונראה לי שגם עבור המאזינים, גדולים כקטנים) כי יש בה משהו מאוד חופשי ומצחיק ובעיקר – היא לא מסכימה לקבל את הנחת המוצא. חוץ מזה יש לה מכשיר פלאי שנקרא קישופון ויכול לשנות את המציאות. הלוואי ולכל אחד מאיתנו היה קישופון כזה.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? (אפשר גם דמות היסטורית מן העבר)
עם בילבי בת גרב. קודם כל כי אצלה שותים קפה על העץ. כלומר קודם את מטפסת ואז היא זורקת מלמטה את הספלים, חצי מהם נשברים כמובן, אבל זה לא משנה בכלל. אחר כך צריך לרדת ולעלות שוב ושוב כי שכחנו את הכריכים והלביבות והסוכר. מזל שאפשר לטפס על הסוס במקום סולם. עם בילבי גם אפשר לדעת שאת בטוחה מכל רע כי היא הילדה הכי חזקה בעולם.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד?
הייתי רוצה לחוות איך זה להיות ציפור, זרזיר אם אפשר. כדי לראות את הכל מזווית אחרת, להיות קלילה ורחוקה מהאדמה הכבדה והמחייבת. זרזירים מתאגדים בלהקות עצומות ויוצאים במין מחולות שמיימיים כאלה. הם נראים כמו ענן שחור, רגע נגלה וברגע השני נעלם. מי שראה את התופעה הזאת יודע שיש קסם בעולם. זרזיר בתוך להקה כזאת בטח מרגיש עטוף לגמרי, חלק קטן מתוך משהו גדול ונפלא.
מה / מי מצחיק אותך?
מתן בלומנבלט בפייסבוק (תסריטאי "קופה ראשית" "היהודים באים"). הבחור הזה כל כך אומלל ובכל זאת בוחר להצחיק המון אנשים, זה מעשה נאצל בעיניי.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך?
הוכשטטרים. לא החלפתי את שם המשפחה שלי כשהתחתנתי. לפי מיטב ידיעתי אנחנו המשפחה היחידה בישראל שנקראת הוכשטטר ועל אף שקשה להגות אותו אני גאה בשם הזה. שני הסבים שלי, הצד של הוכשטטר והצד של כהן, היו מספרי סיפורים נהדרים. אני אוהבת לחשוב שאני ממשיכה את המסורת המשפחתית.
Comments