תָּמָר הוֹכְשְׁטָטֶר

הַי! טוֹב שֶׁבָּאתֶם, כִּי עַכְשָׁו אֲנִי יְכוֹלָה לְגַלּוֹת לָכֶם עַל הַמְּשִׂימָה שֶׁלִּי. מֵאָז שֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה יֵשׁ לִי מְשִׂימָה. אֲנִי עוֹבֶדֶת עָלֶיהָ כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת, אֲבָל רַק לֹא מִזְּמַן הֵבַנְתִּי מַהִי. נָכוֹן שֶׁזֶּה מוּזָר? בְּכָל מִקְרֶה, הַמְּשִׂימָה שֶׁלִּי הִיא זֹאת: לְהַרְבּוֹת אֶת הַיְּצִירָה הַיָּפָה לִילָדִים בָּעוֹלָם.

​

מָה זֶה יְצִירָה? סְפָרִים, הֶסְּכֵּּתִים, אִיּוּרִים, תֵּאַטְרוֹן... כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ סִפּוּר טוֹב. וּמָה זֶה יָפָה? יָפָה זֶה חֲכָמָה, מַצְחִיקָה, מְרַגֶּשֶׁת... כָּל מָה שֶׁמֵּזִיז אֶת הַלֵּב. וּמָה זֶה לִילָדִים? מָה שֶׁמְּסַפֵּר אֱמֶת עַל הָעוֹלָם שֶׁל יְלָדִים (וְשֶׁל מְבֻגָּרִים שֶׁהָיוּ יְלָדִים).